חינוך לנער על פי דרכו נאמר שוב ושוב בתרבות העברית, ועוד נאמר במורה נבוכים לרבי משה בן מיימון – 'דברה תורה בלשון בני אדם': מי אמר למי ובאיזה ענין? ובכן, מבלי נכנס לאלכסוני עומקים ורוחב, עיקרו של ענין בבואנו לומר משהו, להעביר מסר, ובעיקר לחנך – נער או כל אדם, הוא בהתאמת המסר לקהל, ובהתאמת המתודה למשתמש. זוהי תורת החינוך כולה בקליפת בלוט, ואידך זול גמור, ואין זה משנה אם הכוונה לחינוך בבית, או לפדגוגיה פורמלית בתואר ראשון או תואר שני בחינוך.
החנוך, שעיקרו הוא ביצירת ויציקת אדם 'בצלמנו כדמותנו', כלומר בבנייתו של האדם המיטבי, מעסיק את הוגי ושועי האנושות מראשית הציויליזציה. החל מחנוך שעיקרו בלמודים מעשיים – כיצד לצוד ממותה - להכין חביתה – וכלה בלימודים גבוהים בענין, שעיקרם יצירת אדם טוב, עילי ואכותי, בעל סגולה טובה, מזג נכון, אופי שלם, אדם בעל תכונות ראויות, המסוגל במהלך החיים כאמור במחוזותינו 'תוך כדי תנועה' ללמד ולמשמע את עצמו ולהתאים את עצמו גם כשמזיזים לו את הגבינה, כפי שחותרים אליו בעולם המערבי, או זה המשתלב היטב במעגלות חובותיו האישיים והחברתיים – כבחינוך הקונפוציאני.
למקצוע החינוך היה שמור בעבר מקום של כבוד. הוא נחשב עיסוקם של יחידי סגולה בעלי תפיסת עומק ופרסטיז'ה, כאותו וויליאם מהרומן שם הוורד משל אומברטו אקו – ביצוג בתרבות המערבית, כמנטור מהאודיסאה, או כ-גורו-אים או מורי-הזן בתרבות המזרח. עד היום המורה בלשונות ארופיות רבות הוא 'פרופסור', ללא קשר למספר תאריו האקדמיים – הוא זוכה לכבוד לו זוכה הפרופסור באקדמיה שלנו. המחנך אז ידע ממהלך חייו את מה שנלמד כיום במסגרת תואר שני בחינוך בארץ: ומכאן נחיצות התואר.
כיום הנגישות להשכלה בכלל ולחינוך בפרט בעולם המערבי אך במיוחד בישראל מאפשרת גישה למגוון עצום של לימודי תואר שני בחינוך: תואר שני בחינוך – בכלל, תואר שני בחנוך גופני, תואר שני בחנוך מיוחד, חינוך מיוחד ולקויות למידה, תואר שני בייעוץ חינוכי – או תואר שני בניהול חינוכי, בחינוך ובשילוב אמנויות בלמידה, בקידום נוער בסיכון ובמצוקה, בהוראה כמובן, בטכנולוגיה ובלמידה, ועוד ועוד.